הקרב על אבו טור

גדודו של מיכאל פייקס מ חטיבת ירושלים היה אמור לכבוש את אזור שייח’ עבד אל עזיז, נבי סמואל ו גבעת הרדאר , אך אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס הפנה לשם את כוחות חטיבת השריון ‘הראל’. ירושלים העתיקה כבר הייתה מוקפת מכמה עברים, ועם כיבוש אבו טור היה נשלם כיתורה של העיר העתיקה. היה חשש מהכרזתה של הפסקת אש קרובה לפני שתיכבש העיר העתיקה, ונרקיס החליט להשלים את הכיתור בכוח היחיד שהיה זמין לו – גדוד המילואים בפיקודו של מיכה פייקס. הגדוד הוחלף בעמדותיו במהירות בגדוד חק”ש, וחזר מהפרוזדור לירושלים במסע רגלי דרך שכונת עין כרם . בצהרי יום ג’, 6 ביוני 1967 , הוטל עליו לכבוש את שכונת אבו טור הערבית. הגדוד הועלה על אוטובוסים והוסע לעבר עמדות המוצא שלו בשכונת בקעה .

ההיערכות ארכה זמן רב, וההתקפה החלה באיחור. באבו טור הייתה עמדה ירדנית מול כל עמדה יהודית. מהדרום לצפון היו בצד הירדני – “עמדת לולב”, “עמדת בית המוכתר”, “עמדת אריה”, “בית המחלקה” ו”בית התריסים הצהובים”. פלוגה ד’ ופלוגה ג’ נעו צפונה בדרך חברון לעבר עמדת המוצא שלהן ליד בית המדפיס הממשלתי . פלוגה ב’ הייתה אמורה להגיע ל”עמדת אריה הישראלית” במרכז הגזרה, ופלוגה א’ הייתה אמורה לתקוף את “עמדת לולב הירדנית” באיגוף מדרום. מחלקת החוד של פלוגה ד’, שהגיעה לעמדתה סמוך למדפיס הממשלתי, נקלעה להפגזה ונפגעה, ונסוגה להתארגנות מחדש, מה שגרם לעיכוב נוסף. עם התחלת הירי הסתגרו תחילה התושבים הערביים בבתיהם, ובמהלך התקיפה הישראלית גם נמלטו רוב תושבי שכונת אבו טור הערבית משכונתם.

פלוגה ב’ פתחה בהסתערות לעבר “עמדת אריה הירדנית”. לאחר שהופעל מטען חומר נפץ שהרס את הקומה העליונה הצליחה הפלוגה לכבוש את העמדה. לכוח שפעל במרכז הגזרה הצטרף גם המג”ד מיכה פייקס.

פלוגה א’ שפעלה בדרום אבו טור יצרה מסך עשן במורד הגבעה, כאשר מגבעת ארמון נציב שכבר נכבשה בידי סיירת חטיבת ירושלים, מסייעים לה באש בכינון ישיר של טנקים לעבר “עמדת לולב הירדנית”. הפלוגה חצתה במהירות את השטח הרווי עשן וירי, כבשה את “עמדת לולב” והמשיכה צפונה בדרכה לכיבוש “עמדת בית המוכתר”. בדרך נעצרה הפלוגה בשל אש צלף ירדני, וחמישה מאנשיה נהרגו. לאחר חיסול הצלף ברימון המשיכה וכבשה את “בית המוכתר”.

פלוגה ג’ שפעלה במרכז הגזרה יצאה מאזור המדפיס הממשלתי, עברה את רחוב עין רוגל, והגיעה בחסות הבתים מול “בית המחלקה”. היא הצליחה לחצות שלוש גדרות תיל עד שהגיעה ל”בית המחלקה” וכבשה אותו. פלוגה ד’, שפעלה בצפון אבו טור, התאוששה מההפגזה ונעה לעבר “בית התריסים הצהובים”. בדרכה ספגה אש כבדה מכיוון העמדות הירדניות שעל הר ציון, ורק בחסות רימוני עשן הצליחה לחצות את השטח הגלוי, וכאשר הגיעה ל”עמדת בית התריסים” השתלטה עליו. המג”ד פייקס שהצטרף ונע בעקבות פלוגה ב’ נקלע לשטח שלא טוהר על ידי הפלוגה שחצתה את השטח בחופזה, ובקרב פנים אל פנים עם חיילי הלגיון נהרג.

לאחר כיבוש הגבעה פתחו הירדנים באש ארטילרית על העמדות. בהפגזה המדויקת היו לגדוד נפגעים נוספים. עד השעה 00:18 הייתה כל אבו טור הירדנית בידי גדודו של פייקס. לגדוד היו בעת הכיבוש 17 חללים, רובם מאש של צלפים. עם כיבוש אבו טור הושלם כיתור העיר העתיקה, ולמחרת נפלה בידי צה”ל.

החטיבה הירושלמית המשיכה לנוע לעבר בית לחם, חברון ולבסוף חברה לכוחותינו בדרום.