חטיבת הראל

המשולש ירושלים – רמאללה – לטרון, יצר איום על יעדים חשובים של ישראל, על ידי כיבוש והגעה למצב שליטה באזורים אלו תמנע התקפה על מקומות אלו וכן ימנע מעבר של כוחות תגבור ירדנים מכיוון בקעת הירדן.

כוחות חטיבת הראל היו ממוקמים באזור יער חולדה ויער בן שמן, המח”ט, אל”מ אורי בן ארי, הכיר את השטחים הללו מימי מלחמת העצמאות. משימות החטיבה שהתקבלו בתחילה היו לפרוץ את גזרת מעלה החמישה- מוצא ואת גזרת תל אל פול, כמה שיותר מהר, בכדי לנטרל כל התנגדות או התקפת נגד של השריון הירדני.

כוחות השריון שהוקצו לגזרה זו היו:

  • גדוד 104, בשיתוף עם פלוגת טנקים M-50 מגדוד95 ומחלקת הנדסה, ינועו לכיוון מעלה החמישה ויכבשו את מוצבי הראדאר.
  • גדוד 106, בשיתוף עם פלוגת טנקים M-50 ומחלקת הנדסה, יגיעו מכיוון מבשרת ציון ויכבשו את מוצב שייח’ עבד אל עזיז וחירבת’ א- לוזה ויישארו בכוננות לנוע לכיוון בידו.
  • גדוד 95, אליו נוספה פלוגת טנקי הצנטוריונים ופלוגת חרמ”ש ופלוגת סיור, גדוד מרגמות כבדות מתנייעות וגדוד תותחי שדה, אשר יישארו כעתודה למקרה הצורך.

אך הפקודות בשטח היו שונות, החטיבה כולה נשלחה לאזור הקסטל, המשימה: לפעול לרוחב כל גזרת הפרוזדור, כלומר, לכבוש את המוצבים שייח’ עבד אל עזיז, נבי סמואל להמשיך לתל אל פול, גבעת המבתר ומשם לחבור לכוחות במובלעת הר הצופים. בעצם, החלטתו של המח”ט אורי בן ארי הייתה לוותר על העתודה ולהכניסם ללחימה גם כן.

גדוד 95, בפיקודו של סא”ל צבי דהב , שהיה אמור להיות בעתודה, עסקו באותה תקופה באימונים והשלמות ציוד, מאחר והחלה ההתקפה הירדנית על ירושלים התקבלה הפקודה לנוע והגדוד קיבל את משימתו החדשה: להגיע לבית חנינא.

תנועה אזרחית על ציר רמלה – ירושלים גרמה להאטה בקצב התנועה של הכוחות. בהיכנסם לדרך עמק הארזים, לרגלי מבשרת ירושלים, נתקלו בשטח הררי סלעי שהקשה מאוד על תנועתם. בנוסף, הם נאלצו לנוע תוך התקפת ארטילריה. המענה מצידנו היה מרגמות 120 מ”מ שלבסוף שיתקו את האויב.

בהמשך, בשל החשיכה, לא נסעו טנקי הצנטריונים בתוואי הנכון ונתקעו. רק כעבור שעות ארוכות חולצו ממקומם. יתר הכוחות נאלצו לעקוף את הטנקים הללו ובסביבות 2 בלילה הגיע המג”ד ואיתו ראש הכוח לנבי סמואל. במהלך השעה שלאחר מכן הצטרפו אליהם כוחות נוספים ובשעה 3:30 החלו לנוע לכיוון בית חנינא תוך המטרת אש כבדה. כך כבשו את אזור חרבת’ א- זהרה החולשת על כביש ירושלים – רמאללה.

בתל אל פול התחבאו טנקים ירדנים בין בתי התושבים. במשך זמן מה התנהל קרב שריון בשריון בטווחים של 1,000 מטר . 3 טנקים ירדנים נפגעו לבסוף והיתר נסוגו מזרחה- התל נכבש.

כאן הסתיימה המשימה הראשונית שהוטלה על החטיבה.

גדוד 104 היה צריך לכבוש את שלושת מוצבי הראדאר. הוחלט להתחיל במוצב “ראדאר 1” ומשם לנוע במהירות למוצב “ראדאר 2”. בשל הקושי של הדרך, הלוחמים שנעו בזחל”מים החלו לצעוד ברגל תוך חיפוי מהטנקים. הטקטיקה הייתה לירות אש תותחים מסיבית על שני המוצבים, וזה אכן פעל, שני המוצבים נכבשו ללא התנגדות משמעותית.

מוצב “ראדאר 3” נכבש על ידי כוחות חטיבת ירושלים תוך חיפוי מגדודו 104.

לפנות בוקר החלו לנוע לכיוון בידו ובסביבות חצות החל קרב פנים מול פנים שהסתיים בניצחוננו בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר.

על גדוד 106 הוטל כיבוש שייח’ עבד אל עזיז וחירבת’ א- לוזה. כבר בהגיעם לאזור הקסטל ספגו כוחותינו הפגזה מסיבית בה נפלו מספר מחיילינו. ההחלטה הייתה להתקדם במהירות לעבר היעד למרות שדות המוקשים הרבים שדווקא כוחותינו הניחו בכדי למנוע תנועה של הירדנים, ולמרות הקרב הקשה פנים מול פנים, בסביבות השעה 20:00 נכבש שייח’ עבד אל עזיז. 15 מחיילינו נפלו בקרב זה, כולל המ”פ, אך הכוח התארגן במהירות ויצא לתקוף את חירבת’ א- לוזה. תוך חצי שעה מהגיעם למקום נכבש המוצב! הגדוד המשיך לנוע לכיוון תל אל פול למפגש עם גדוד 95.

חטיבת שריון הראל ביתקה מוצבים מבוצרים ובתוכם בונקרים רבים שהגישה אליהם הייתה קשה מאוד.

החטיבה המשיכה לכיוון גבעת המבתר והגבעה הצרפתית. שועפט, בדרך נפלה די בקלות כך גם הגבעה הצרפתית, אך גבעת המבתר דרשה שתי התקפות לפני כיבושה.

המשך המשימות של חטיבת הראל היו כיבוש עטרות, נווה יעקב ורמאללה. לבסוף אף הגיעו ליריחו ועד לקיבוץ בית הערבה.