מוצב הפעמון

מוצב “הפעמון” שלט על אזור קיבוץ רמת רחל ועל הכביש הראשי ירושלים – בית לחם.

דרייזן, המג”ד, התכוון לאסוף את הכוח שסיים את כיבושו של מוצב ה”נקניק”, אולם כאשר חלף הטור על פני ה”נקניק” התברר כי חיילינו מפוזרים על פני המוצב כולו, עייפים וחסרי תחמושת, ויעבור זמן עד שיכונסו ויאורגנו להמשך הקרב. הוא המשיך אפוא עם “הטור” שכלל שלושה טנקים, ארבעה זחל”מים וג’יפ אחד. הם עלו על הכביש המעוקל שהוביל ממוצב ה”נקניק” דרך הכפר צור באחר לבית לחם. כאן ניתכה על הטור אש מרגמות עזה ואחד הטנקים סטה מן הכביש אל הוואדי. כל אנשי הצוות נפצעו. שני הטנקים הנותרים המשיכו להוביל את השיירה הזעירה אל פתחו האחורי של מוצב “הפעמון”. בעברו על פני הכפר צור באחר הנחית הטור מכת אש על בתיו.

כשהתקרבו למוצב “הפעמון” תפסו שני הטנקים עמדות והחלו לירות בתותחים לכיוון הבונקרים, זחל המג”ד הגיע מיד לאחר מכן. פעולת  הטיהור התנהלה בקלות, אנשי הלגיון שנדהמו מהופעת הכוח הישראלי בעורף המוצב, נסוגו אל עמדות שבשיפולי הגבעה. עד מהרה הגיעו דרייזן ואנשיו אל לב המוצב, בונקר הפיקוד שעל פסגת הגבעה. הבונקר הותקף ברימונים ונכבש. עתה התפצל הכוח לשנים. בראש החלק האחד התייצב המג”ד ובראש האחר – מפקד הסיירת. הם פשטו בשתי תעלות הקשר שנפרשו מן הפסגה אל מורד הגבעה. עמדה אחרי עמדה נכבשה.

בשלב זה נפגע המג”ד אשר דרייזן – שנית ושוב – בידו. בהתעכבו רגע נוכח לדעת כי אין עמו אלא קומץ לוחמים, שני הזחל”מים הנוספים של הסיירת לא הגיעו. הוא טיפס בחזרה אל פסגת המוצב, יצא אל הכביש, חלף על פני שני הטנקים שהוסיפו להמטיר אש-חיפוי ממקלעיהם ופנה אל עבר הכפר צור באחר, שם גילה את שני הזחל”מים, שהתנגשו בקיר של בית ומנועיהם כבו. האנשים, שלא ידעו לאן לפנות, תפסו עמדות סביב הזחל”מים וחיכו, דרייזן הריץ אותם ברגל אל המוצב, חילק אותם לשתי התעלות והטיהור התחדש.

שררה חשכה גמורה. החיילים התקדמו בזהירות ועמדה אחר עמדה נבדקה ונמצאה ריקה.

עוד חוליות חזרו ודיווחו שהעמדות התרוקנו. אותו רגע באה קריאה באלחוט אל המג”ד, הדובר היה מפקד החטיבה: “סיים מיד את כיבוש המוצב, אנשיו של גדעון מתקדמים מרמת רחל אליך. היזהר שלא לפתוח עליהם באש. לפתע נשמע מטח יריות מן התעלה התחתונה. דרייזן שדימה כי אנשיו יורים על הכוח המחליף, פרץ מתוך הבונקר ושאג: “אמרתי לא לירות!” מילותיו נתקעו בגרונו. מולו, מתוך החפירה הגיחו כשבעה לגיונרים ונשקם יורק אש.

אלו היו אחרוני המגנים של המוצב אשר הסתתרו לפני כן באחת התעלות הצדדיות ועתה הם התקיפו את בונקר הפיקוד. מהאש שלהם נפגעו קצין מן הצוות של דרייזן ומפקד טנק. המג”ד עצמו נפגע בשלישית – ושוב בזרוע. אך הפעם בזרוע השנייה.

קרב פתאומי זה נמשך אלא דקה אחת. אחריו נשתררה דומיה, שהופרה בצעקותיהם של יתר אנשי הכוח אשר היריות הזעיקום במרוצה אל הבונקר. הכוח שכבש את “הפעמון” לא מנה אלא עשרים לוחמים בסך הכול, ששה מהם היו עתה בין הנפגעים. הכוח המחליף, שנאלץ לחצות הרבה גדרות-תיל ושדה מוקשים, הגיע מרמת רחל. רק אחרי חצות, כאשר התכנסו באזור ארמון הנציב, על פי פקודתו המפורשת של המח”ט אליעזר אמיתי פינה את עצמו אשר דרייזן לבית החולים.